<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ט ח"ב</h1>
<h2>דף פז.</h2>
פועל אוכל במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה אבל שאינו גמר מלאכ' כגון המנכש בבצלים ובשומי' אינו אוכל ואפילו שעוקר הקטנים מבין הגדולי' ואינו אוכל אלא בשעה שנותן לבניו של בעל הבית ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר ודבר שיש בו חלה עד שיגמר לחלה פי' ואינו אוכל משיגמר לחלה כגון הלש והאופה והמקטף ואינו אוכל בשל הקדש ולא מוצץ ולא אכילה גסה ולא פירות ודבר אח' אפילו מלח ולא יהבהב באור אפילו אשתו או בנו מהבהבין לו ואינו אוכל כי אם בגידולו מן הארץ אבל לא מתעסק בחלב וגבינה שאינו אוכל וכל זה בדין תורה. ואם נטלו רשות מבעל הבית או יש מנהג במדינה הכל כמנהג המדינה. יצא מתעסק בחלב או בגבינ' שאינו אוכל מציעא. פועל אינו רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולשכור עצמו ביום ולא יסגף עצמו וירעיב עצמו ויאכיל מזונותיו לבניו מפני גזל מלאכתו ורשאי בעל הבית להשקות פועלין כדי שלא יאכל ענבים הרבה ואם היה שומר כרמים או מקשאות הרבה יאכל מכל אחד ואחד ולא מאחד לבדו ורשאין פועלים לטבול פיתן בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה והא דאמרי' דאוכל מקשואים כששומרן דוקא בתלוש אבל לא מחוברין דשומר לאו כעושה מעשה דמי מציעא [פ"ט ע"א].
<h2>דף צא:</h2>
פועל אוכל בין שעושה בין בידיו בין ברגליו ואפילו בכתפים. היה עושה במין אחד לא יאכל במין אחר אבל ממתין הוא מלאכול עד שמגיע ליפות ומשום השבת אבדה לבעלים כדי שלא יבטלו ממלאכתן יש בו לאכול אפילו שמן הדין העוסק במחובר אינו אוכל עד שיגמור עם כל זה התירו משום השבת אבדה לאכול בתו' המלאכ' כשהן מהלכין בטלין ואוכל פועל (באכילתו) [בהליכתו] מאומן לאומ' (והחזירת') [ובחזירת'] מן הגת שיאכלו כשהן מהלכין בטלים ועד שלא הלכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין שעדיין אינו עוש' ביין משהלכו אוכלין ענבים ושותין יין וכל זה כשעושין מלאכה ואם עשה בגפן זו לא יאכל בגפן אחרת ואי אכיל לא מפקינן מיניה ואינו מנכה לו משכירותו דהיינו אפוקי כלומר שאכל דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניהו מציעא פועל אוכל קישות ואפילו בדינר ויכול לאכול יותר על שכרו אבל מלמדין שלא יהא רעבתן ואם שכרו לבצור אשכול אחד אינו אוכלו ואם עושה בסעודתו כלומר שאינו לוקח שכר אחר אוכל וכן פרש"י אבל לפי דעת התוספו' אם אינו נוטל שכר אינו אוכל מציעא [צ"ב ע"א] פועל משל שמים הוא אוכל לפי' אמר תנו לבני ולאשתי אין נותנין דאינו בכלל שכירותו מציעא שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה שומרי גתות וערמות, אבל שומרי גנות ופרדסים אינן אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה מציעא [צ"ג ע"א] האוכל בדבר שהנאתו אסו' כגו' נטע רבעי לא יאכל ואם לא הודיעו פוד' ומאכילו וכן בעגולי דבילה ובחביות לא יאכלו שאינו מעושר אם נתפרדו עגולין או נתפתחו חביותיו ועושה בהן לא יאכל בהן כי הוקבע למעש' ואם לא הודיען מעשר ומאכילן מציעא קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים ועל ידי אשתו כלומר שאם היה עושה מלאכה ובנו או אשתו או עבדו עמו והתנה על כולם שלא יאכלו יכול לקוץ ואינו קוצץ על ידי הקטנים ועל ידי בהמתו מפני שאין להם דעת ואינם בני מחילה מציעא [צ"ב ע"ב].
